ילדים מסורבלים

סרבול מוטורי (DCD)  הוא לקות התפתחותית, המשפיעה על הקואורדינציה המוטורית של הילד. הילדים המסורבלים האלה המכונים גם "פישנזונים" או "ילדי הספסל", סובלים פעמים רבות מדימוי עצמי נמוך וחוויות יומיומיות של חוסר הצלחה ושל מאמץ. איך אפשר לעזור להם? הכל על DCD

 

ניר לקס 20.5.11

 

"כל החיילים דורכים ברגל שמאל, רק חיימקה שלי דורך פה בימין!"

 

כמו חיימקה, ההוא מהשיר של הלהקות הצבאיות, אנחנו יודעים בדיוק אם הילד שלנו הוא כזה. "מגושם", "קלאמזי", "בעל ידיים שמאליות", "פישנזון" (הדמות המסורבלת מהסרט "אלכס חולה אהבה" נ.ל.) אלו רק חלק מהמונחים שהילדים האלה גדלים עליהם, כאשר ההתארגנות המוטורית שלהם לוקה בחסר. אך מה קורה כשהתופעה היא חלק אינטגרלי מחיי היומיום? מה עושים וכיצד מטפלים בילדים שיש להם בעיה בסרבול המוטורי?
 
"סרבול מוטורי, או בשמו הלועזי-Developmental-coordination-disorder , הוא לקות התפתחותית בקואורדינציה" אומרת שרון אורן, מרפאה בעיסוק נוירו-התפתחותית, מומחית לטיפול בילדים עם קשיי למידה ובעיות התפתחות. "הלקות מתבטאת בפעילות יומיומית הדורשת קואורדינציה מוטורית, ומבוצעת מתחת למצופה מהגיל הכרונולוגי ומהאינטליגנציה של הילד. חשוב לציין, כי ההפרעה אינה קשורה לבעיה רפואית, אלא מדובר בתופעה מולדת והתפתחותית."
 
סרבול מוטורי נחשב לאחת ההפרעות המוטוריות-התפתחותיות המדוברות ביותר כיום, עם שכיחות של כ-6% באוכלוסייה. חוקרים, המנסים להבין את הסיבות להופעת הסרבול, מחלקים את גורמי הסיכון לגורמים גנטיים, טרום-לידתיים (כמו גדילה תוך-רחמית לא תקינה), לידתיים (כדוגמת מצוקה עוברית, משקל לידה נמוך), או גורמים אדיופטיים (מקור לא ידוע).
 
אורן טוענת, כי בכל שלב בחיים מתבטאת התופעה בצורה אחרת. "אופי הלקות משתנה בהתאם לדרישות המצופות מהילד. הלקות באה לידי ביטוי, בדרך כלל, בחולשה של שרירים ובבעיה של תיאום בין חלקי הגוף. נוצר מצב, שבו לילד יש בעיה של שליטה ובקרה ביציבה שלו ובעיה של שיווי משקל. מאפיינים נוספים של התופעה הם חולשת שרירים, גמישות יתר, גמלוניות, עיכוב ברכישת מיומנויות מוטוריות, ועוד. פעמים רבות, הורים חושבים כי מדובר בילד עצלן, או שהילד רק "עושה את עצמו", אך הבעיות שלו ממשיות, וכשהוא טוען שהוא כבר התעייף ולא יכול יותר, סביר להניח כי יש אמת בדבר."
  
נורות האזהרה נדלקות
לטענת  אורן, כבר בחודשים הראשונים של התינוק ניתן לראות את תופעת הסרבול המוטורי, אולם האבחון הרשמי נעשה החל מגיל ארבע: "עד לגיל זה רואים בדיוק איך הילד מתפתח, ולכן ההגדרה המלאה יכולה להיעשות רק בשלב זה". אורן אומרת, כי בהחלט יכול להתעורר חשד לסרבול כבר לפי גיל ארבע, ומדגישה, כי כבר אז ניתן לבצע עם הילד טיפולים שיטיבו עימו. לדבריה, בגילים הצעירים, הלקות תתבטא באי-רכישה של כלים מוטוריים או שהילד יבצע פעילויות מסוימות בצורה לא יעילה.
 
כיצד הורה או איש חינוך יכול לשים לב לחריגות בהתפתחות הילד ולהפנות אותו לאיש מקצוע רלוונטי?
"הנורה נדלקת כשיש איחור ברכישת מיומנויות או כשאבני הדרך לא מספיק יעילות: הילד נתקל בחפצים, נופלים לו דברים מהידיים, הוא לא אוחז בצבע ומצייר ויש לו בעיות במשחקי בכדור. הילדים יסתבכו במיומנות של לבוש ויימנעו מטיפוס על מתקנים בגני השעשועים. צריך לשים לב כבר מגיל צעיר כיצד הילד מתפקד, לראות את הכישורים המוטוריים שלו ובאיזו אסטרטגיות הוא נעזר כדי לתפקד. הרבה פעמים אותם ילדים 'מפצים' על הלקות שלהם בכך שהם מאוד ורבליים. כך ההורים חושבים שהילד שלהם חכם ופשוט לא יהיה ספורטאי - זו טעות נפוצה", אומרת אורן, ומדגישה כי קשיים שלא מטפלים בהם כראוי בגיל הרך עלולים לגרום לבעיות חמורות יותר בעתיד, ובעיקר לקשיים חברתיים.
 
איך הלקות באה לידי ביטוי בבית הספר?
"ככל שהדרישות עולות רואים גם את הפגיעה הקוגניטיבית ואת דפוסי החשיבה השונים של הילד. דוגמא לבעיה בבית הספר היא הכתיבה. ילד עם סרבול מוטורי יתקשה לאמוד את המרחק בין האותיות ובקביעת גודל המילים. פעמים רבות, אותם ילדים עסוקים ומתאמצים מאוד בצד הטכני של הכתיבה ומפספסים את הפן הרעיוני של החומר. בכך הם מפספסים את החומר הנלמד, קשה להם להקשיב כשהם כה עסוקים בכתיבה. ככל שעולה הגיל, הסרבול משפיע על  דברים נוספים, כגון קושי בחשבון. לא מדובר על קושי בהבנה של החומר אלא בכתיבה. הילד המסורבל יתקשה בחיבור/כפל במאונך, שכן המספרים לא ייכתבו במקום המתאים בתבנית וזה עשוי להביא לתוצאות שגויות.
 
מהי מסגרת הטיפול היעילה ביותר לילדים האלה?
"אני ממליצה על  שיטת העבודה הקוגניטיבית, שמבצעות המרפאות בעיסוק. השיטה מדברת על טיפול קצר יחסית (בין 9 ל-12 פגישות). זהו טיפול ממוקד במתן אסטרטגיות. כשילד בא לטיפול אנחנו בוחרים איתו ועם הוריו בין שלוש לארבע מטרות, שהם רוצים לראות בהן שיפור, למשל במשחק בכדור. הרבה פעמים הילדים המסורבלים עומדים רחוק מידי. צריך ללמד אותם איך לשחק נכון בכדור, לחשב אומדן והערכה של המרחב. חשוב שהילד יבין את נקודת המוצא שלו וישים דגש על תנוחת הידיים ותפקידן בתהליך. אנחנו רוצים ללמד את הילד שיחשוב מה הוא צריך לעשות בשביל לבצע פעילות מסוימת. אנחנו מנסחים את המצב ומלמדים את הילד כיצד לשים לב לכל דבר ודבר. 
 
טיפול פרטני וטיפול בקבוצה
ד"ר לובה זוק, פיזיותרפיסטית ומרצה בכירה באוניברסיטת תל אביב, מומחית באבחון ובטיפול בילדים, מדגישה, כי המטרה העליונה בטיפול בסרבול המוטורי היא להביא את הילד לפוטנציאל המרבי שלו. "המטרות הייחודיות יהיו לחזק אותו, לתת לו שווי משקל טוב יותר ולאפשר לו להיות מסוגל לשלוט ביציבה שלו." זוק מוסיפה, כי לפני הטיפול בילד נעשה אבחון על ידי הפיזיותרפיסט, הבודק את יכולתו של המטופל על פי סטנדרטים מסוימים. הטיפול בסרבול המוטורי באמצעות פיזיותרפיה נחלק לשניים: "בדרך כלל מתחילים בטיפול פרטני של הילד עם הפיזיותרפיסט ולאחר מכן המטופל עובר לטיפול בקבוצה".
 
הטיפול הפרטני נמשך כשלושה חודשים. ממחקרים שבוצעו ניכר, כי תקופה בת שלושה חודשים היא התקופה המיטבית לביצוע שינויים נוירופיזיולוגיים בשרירים בגוף. על כן שלושה חודשי טיפול זהו זמן הכרחי. במהלך סדרת הטיפולים הפרטניים מתבצעים תרגילים העובדים, למשל, על חיזוק חגורת הכתפיים, שווי משקל וכדומה. "הטיפול הפרטני חשוב, מאחר שהפיזיותרפיסט יכול לראות בדיוק אילו אזורים לא עובדים כמו שצריך בגוף המטופל. בהתאם לכך, המטפל ייתן למטופל כלים כדי לשפר זאת", אומרת ד"ר זוק. את ההתקדמות של הילד מודדים על פי אותה בדיקה שנעשתה בתחילת התהליך. על פיה רואים האם וכיצד הילד שיפר את תפקודו.
 
כשהילד חזק יותר ומתואם, הוא מתחיל להרגיש טוב יותר עם עצמו. כאן מתחילים להכניס אותו לעבודה משותפת בקבוצה. מדובר על קבוצה בת חמישה ילדים, שגם הטיפול בה נמשך על פני שלושה חודשים. בקבוצה מתקיימות פעילויות, כמו תחרויות בין הילדים ומצבים שבהם כל ילד בתורו מבצע תרגילים בזמן שהשאר מסתכלים עליו. "כך הילד מתחיל להבין מה זה אומר להיות חלק מקבוצה", מסבירה ד"ר זוק. "הטיפול הפרטני המקדים חיזק אותו ונתן לו כלים כיצד לעשות זאת. כעת הוא מיישם את אותם הכישורים בתוך הקבוצה".
 
ייתכן שילדים בגילאים ארבע עד חמש יצטרכו לעשות סדרה נוספת של טיפולים גם לאחר תקופה זו. "הסיבה היא שהמערכות המוטוריות בגיל זה עדיין לא סיימו את ההתפתחות שלהן", מסבירה ד"ר זוק ומדגישה את הצורך בטיפול מוקדם:. "התפתחות המיומנויות מתחילות אצלנו כבר מגיל שנתיים. אך מגיל ארבע זהו הזמן הנכון להתחיל בתהליך הטיפולי עקב זמן מיטבי של התפתחות מערכות הנוירופיזיולוגיות ויכולת שיתוף הפעולה. ככל שנטפל בבעיה מוקדם יותר זה יאפשר לילד תחושה טובה על הגוף שלו עוד לפני שהוא מגיע למסגרות חברתיות, כמו גן חובה וכיתה א'. זה יכין אותו טוב יותר להמשך החיים".
 
לפי הקריטריונים של סל הבריאות, הטיפול בפיזיותרפיה לסרבול מוטורי הוא עד גיל תשע, אך ד"ר זוק מדגישה, כי גם לאחר גיל זה ניתן לטפל, אולם באופן פרטי. ילדים גדולים יותר יפנו לאחר הטיפול לחדר כושר או להתעמלות מיוחדת, כגון אמנויות לחימה, אך לא ניתן לוותר על אותו טיפול ראשוני, הכולל טיפול פרטני וטיפול קבוצתי.
 
"אנחנו תמיד מערבים את ההורים, הם חלק אינטגרלי מהטיפול", אומרת ד"ר זוק. כחלק מהטיפול ניתן להורים תרגיל אחד או שניים על מנת שיוכלו לבצע אותו עם הילד. זהו תרגיל שאפשר להמשיך איתו לזמן ממושך גם לאחר הטיפול, אך הוא הכרחי במהלכו. "טיפול הפיזיותרפיסט אינו מספיק", מדגישה ד"ר זוק, "הרי זו בעיה כרונית וההורים חייבים להיות חלק מהטיפול. אם ילדים נמצאים במשפחה שיש בה היענות, והמשפחה נותנת את החלק שלה לתהליך, הילדים מתקדמים ומתפתחים מאוד יפה. צריך גם את הבית, פעם בשבוע אצל הפיזיותרפיסט זה לא מספיק", היא מסכמת.
 
מתכון לטיפול ב- DCD
לעומת הטיפול ה'שמרני' בריפוי בעיסוק ובפיזיותרפיה, פותחה בישראל, במהלך העשור האחרון, שיטה חדשנית לטיפול בסרבול מוטורי - שיטת "מוטוריקל". מפתח השיטה, אייל ציוני, מומחה למוטוריקה, יציבה ולקויות למידה, מתכוון להעניק לשיטתו ביסוס מדעי במסגרת לימודי הדוקטורט שלו. ציוני מרצה על שיטתו בארץ ובחו"ל, בפני פורומים של רופאי ילדים,  פיזיותרפיסטים ומרפאות בעיסוק, ומכשיר מטפלים בשיטתו "שיטת מוטוריקל" ברעננה. 
 
שיטת מוטוריקל מציעה גישה חדשנית, בעלת רציונל מדעי סדוּר לטיפול בילדים עם סרבול מוטורי. אחת מהנחות היסוד של השיטה היא, שההגדרה "סרבול מוטורי" היא כותר כללי להפרעה הטרוגנית. על בסיס תפיסה זו, השיטה מאפשרת למטפל לבחור את התרגילים הרלוונטיים ביותר עבור ההפרעה הייחודית שממנה הילד סובל. זאת, מתוך כ-1000 תרגילים חדשניים ומקוריים, הנשענים על עקרונות מדעיים. "מדובר בכלים מתוחכמים המפתחים קואורדינציה על כל גווניה, כגון תיאום עין-יד-רגל, התמצאות במרחב, חציית קו אמצע, ויסות כוח, זריזות, ועוד", מסביר ציוני.
 
חוקרים בתחום התפתחות הילד מציבים כיום את לימוד המיומנויות המוטוריות במוקד ההתערבות בטיפול בסרבול מוטורי. גישה זו מחליפה תפיסה קודמת, לפיה שיפור קואורדינציה כללית ושיפור של מרכיבי תנועה יאפשרו לילד לרכוש מיומנויות באופן עצמאי. ניסיון הטיפול בשיטת מוטוריקל מלמד, כי הסיוע הטוב ביותר לילד עם סרבול מוטורי יושג אך ורק באמצעות שילוב בין שתי הגישות, נוסף על חיזוק שרירים. "רק טיפול הכולל שיפור מרכיבים מוטוריים ושיפור קואורדינציה, המשולבים בלימוד מגוון מיומנויות בגישה היררכית ו-'רב ערוצית' (כלומר, פירוק כל מיומנות לאבני היסוד שלה ולימודה שלב אחר שלב וביסוס הלמידה על מספר רב של חושים), בד בבד עם חיזוק שרירים פונקציונלי, יוכל לשמש כ'מתכון' היעיל ביותר לטיפול בסרבול מוטורי", טוען ציוני. לדבריו, "ילד המתקשה להתנתק מן הקרקע לדוגמה, לא יוכל לרכוש מיומנות כדוגמת ניתורים בחבל או דילוג, ללא שיפור במרכיב הקריטי של התנתקות נאותה מהקרקע".
 
מדוע לא להסתפק בשיפור מרכיבים מוטוריים ולאפשר לילד לרכוש מיומנויות באופן עצמאי?
"ילדים עם סרבול מוטורי סובלים מקשיים בלמידה מוטורית. לעתים, הם לא מסוגלים לאתר ולתקן את תבניות התנועה השגויות שלהם. אם קיימת בנוסף לכך הפרעת קשב וריכוז, הכוללת מוסחות (כ-50% מהילדים בעלי סרבול מוטורי סובלים משילוב של שתי ההפרעות נ.ל.), אזי רכישת מיומנויות הופכת למשימה קשה ביותר עבורם. לפיכך, גישה טיפולית, הכוללת שיפור מרכיבים מוטוריים פגומים ושיפור קואורדינציה, יחד עם רכישת מיומנויות וחיזוק שרירים, תאפשר גם לילד המסורבל והרפוי ביותר לרכוש מיומנויות וליטול חלק פעיל במשחקי ספורט ותנועה עם בני גילו".
 
"כתוצאה מהלקות, נלוויים לתופעה גם קשיים חברתיים." מוסיף ציוני: "הקשיים המוטוריים גורמים לאותם ילדים להימנע ממשחקים קבוצתיים וממשחקי כדור. בני כיתתם יעדיפו שלא לשחק איתם ולא לבחור בהם בעת חלוקה לקבוצות במשחק כדורגל, שהרי איזה ילד ירצה לשחק עם אותו שלומיאל. הדחייה החברתית יוצרת לא פעם דימוי עצמי נמוך, הערכה עצמית ירודה ותחושת בדידות. בעיני הסביבה הם נתפסים כעצלנים, מפונקים ובעלי  'שתי ידיים שמאליות'."
 
ציוני טוען, כי הטיפול בשיטת מוטוריקל משיג את יעדיו בזמן קצר יחסית בעזרת המגוון העצום של התרגילים הממוקדים, רובם בעלי זיקה למשחקי כדור: "כך נהנה הילד הן משיפור הקואורדינציה והן מרכישת תפקודים רלוונטיים למשחקי כדור יומיומיים. תפקודים אלה יעודדו את הילד להשתתף במשחקי כדור קבוצתיים ולפתח מיומנויות חברתיות ענפות".המטופלים בשיטת מוטוריקל, עוברים כברת-דרך משמעותית ממצב של סרבול ניכר עד להצטיינות בספורט ומשחק פעיל בקבוצות מקצועיות: "שיפור קואורדינציה אפשרי בכל גיל, כך שקלישאות בנוסח "חלון הזדמנויות שנסגר" (עבור נערים לדוגמה) אינן תקפות במוטוריקל. אין דבר העומד בפני הרצון, אם יש לילד מוטיבציה לעבוד קשה, השמיים הם הגבול."  הוא מסכם. 
 

 

  • Sponsores By:
  • בינת מערכות תוכנה
  • אינטרנט בינת
  • GoLinks
  • Davit
  • קרן
  • קרן