חשיפה ראשונה: פרק החינוך מתוך דוח המשפחות המיוחדות 2013 שיצא בקרוב
 

תמונת מצב בחינוך

דוח דורנר, שבחן את מערכת החינוך המיוחד בישראל בשנת 2009 ושיישומו נבחן כעת, מדגיש כי הזכות לחינוך היא זכות חברתית וחובת המדינה לספק חינוך חינם לכל הילדים בתחומה בכל מסגרות הלימוד. הדוח מדגיש, כי הימנעות ממתן חינוך לילדים עם צרכים מיוחדים, בשלבים המוקדמים של חייהם, שוללת מהם את האפשרות לקבל הזדמנות שווה להגיע למימוש עצמי, לפתח את אישיותם ולהשתלב בחברה. אולם הנתונים מראים, כי מספר הילדים עם צרכים מיוחדים מורכבים המשולבים בחינוך הרגיל אינו גדול.

 

הרוב המוחלט, 102,703 ילדים מתוך 112,728 הילדים עם הצרכים המיוחדים הלומדים במערכת החינוך הרגילה, הם עם צרכים מיוחדים "שכיחים" (לקות למידה, לקות שפתית, הפרעות התנהגות). רק 10,025 תלמידים המוגדרים עם צרכים מיוחדים מורכבים (אוטיזם, הפרעות נפשיות, פיגור, לקויות מוטוריות, לקויי שמיעה וחרשים, לקויי ראייה ועיוורים, מחלות נדירות) לומדים במערכת החינוך הרגילה (מקור: רעיה לוי גודמן, משרד החינוך).

מעיון ברשימת הצרכים המיוחדים, הנחשבים "מורכבים", עולה, שגם כאן, רבים הילדים שכמעט אינם דורשים מהמערכת לשנות את עצמה, כדוגמת לקויות שמיעה או חלק מהלקויות המוטוריות.

בסופו של דבר, רק אלפים בודדים של ילדים עם לקויות מורכבות, המחייבות התאמות מצד המערכת, משולבים במערכת החינוך הרגילה.

**** 

·       ועדה, בראשות השופטת בדימוס דליה דורנר, עסקה בנושא הבניית החינוך המיוחד והגישה את "דוח דורנר" בינואר 2009. אחת הנקודות המהותיות בדוח זה היא, כי ההורים בוחרים את סוג המסגרת החינוכית שבה הילד ילמד וכי תקציב שנקבע ב"וועדת אפיון" של הילד נשאר עם הילד, בין אם הוא לומד בחינוך המיוחד או בחינוך הרגיל.

·         כיום, מתקיים זו השנה השנייה פיילוט בעיר חולון לבחינת יישום מסקנות הדוח, שבו משתתפים כ-76 ילדים עם צרכים מיוחדים שונים. פיילוטים נוספים החלו בשנה זו גם בטירת הכרמל ובמעלה אדומים. הפיילוט מלווה בוועדה משותפת להורים, ארגוני הורים ואנשי מקצוע. נכון לזמן כתיבת דוח זה, ישנן מחלוקות מהותיות בין ההורים למשרד החינוך, בין השאר לגבי מידת שיתוף ההורים בתהליכי קבלת ההחלטות.

     24 שנים אחרי שהמחוקק קבע העדפה עקרונית לשילוב בחינוך הרגיל, רק כ-10,000 ילדים עם צרכים מיוחדים מורכבים משולבים בשילוב יחידני.

·         עם זאת, יש לציין, כי השילוב של לקויות מורכבות גדל משנה לשנה בקרוב ל-2,000 תלמידים. מ-8,000 בתשע"א ל-10,000 בתשע"ב (מתוך ישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסת, 1.5.2012, נתונים שנמסרו על ידי רעיה לוי גודמן, מנהלת האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך).

·         בשנת הלימודים הנוכחית (תשע"ב 2012/2013) נקבע יעד נוסף: יעד ההכלה: "שילוב הלומדים וקידומם בחינוך הרגיל, תוך הרחבת יכולת הכלתם ומתן מענים מגוונים" )משרד החינוך, 2012). על אף הכתוב במסמך זה, יעד ההכלה לא תוקצב כלל (תשובת משרד החינוך, 2013).

·         מבדיקה שערך קשר בקרב קבוצות הורים, מסתבר, כי לא חל שינוי מהותי בנושא ההכלה. בהשוואה לקיים בחו"ל, הספר משתמש במילה "הכלה", אולם מעמיק את גישת ה-Mainstreaming, לפיה המערכת נותנת תמיכות מסוימות, אולם לא רואה עצמה מחויבת לקבל כל ילד עם צרכים מיוחדים ולא משתנה באופן מהותי.

·          במקביל, השילוב של ילדים עם לקויות שכיחות יותר ומורכבות פחות, שחלקן ממילא היה מיועד להיכלל בחינוך הרגיל, כדוגמת לקויות למידה וקשיי קשב וריכוז - עולה משנה לשנה (אם כי הוא לא מתוקצב בהתאם לגידול הטבעי).

·         מספר הילדים בעלי זכאות לסל שילוב בשנת 2012 (תשע"ב) עמד על 130,444 ילדים. זהו גידול לעומת שנת 2011 (תשע"א), אז מספר הילדים המשולבים עמד על 112,583 ילדים (מספר זה כולל לקויות שכיחות, כגון לקויות למידה, קשב וריכוז).

·         המספר הגדול של ילדים משולבים נמצא היום בבתי הספר היסודיים:78,472 ילדים, 18,994 משולבים בטרום יסודי; 21,863 משולבים בחטיבת ביניים ו-11,115 בחטיבה העליונה. הנתונים כוללים ילדים עם לקויות שכיחות, כדוגמת לקות למידה (נתונים: רעיה לוי גודמן).

·         העלייה בשילוב באה לידי ביטוי גם בהסתכלות על מספר הילדים הזכאים לסייעות שילוב ומספר המשרות המוקצות לסייעות (כל סייעת מועסקת בחלקיות משרה). בשנת תשע"ב 4,311 ילדים היו זכאים לתמיכה מסוג סייעת. בשנת תש"א היו 2,279 משרות לסייעות שילוב ו-4,950 ילדים היו זכאים לשעות סייעת. בשנת תש"ע היו 1,976 משרות לסייעות שילוב ו-4,208 ילדים הזכאים לסייעת, זאת לעומת שנת תשס"ח, שבה היו רק 1,461 משרות לסייעות שילוב ורק 3,177 תלמידים הזכאים לשירותי סייעת שילוב (כנסת ישראל ותשובת רעיה לוי גודמן מנהלת האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך).

תמונת המצב של השילוב

סקירת ספרות (ברוקדייל, 2006) מצביעה על כך, שישנו פרדוקס הקיים בין ניסוח החוק, המעדיף את השילוב כאפשרות הראשונה עבור ילד עם צרכים מיוחדים, לבין היישום בפועל של תכניות בנושא שילוב. הסקירה מצביעה על כך, שרק השמה בחינוך המיוחד מאפשרת מתן תוספת משאבים הדרושה לטיפול אינטנסיבי. כך נוצר קיבעון, שבו רוב הילדים עם צרכים מיוחדים נשארים בחינוך המיוחד.

מחקרים מראים, כי ילדים שהוריהם בחרו בשילוב חרף האפליה התקציבית, מוצאים עצמם בתוך מערכת הרואה אותם כילדים חורגים וכגורם מפריע.

כך, למשל, במחקר שנערך על ידי מכון ברוקדייל-ג'וינט ישראל, למעלה ממחצית ההורים ציינו, שנתקלו בסירוב מצד בית הספר לשילוב ילדם, ורק לאחר שהפעילו לחץ הסכים בית הספר לקבלו (ברוקדייל, 2011). הדבר אמור במיוחד לגבי לקויות, כמו קשב ריכוז ובעיות התנהגותיות (79% ממנהלי המתיא"ות ציינו זאת); לגבי אוטיזם, אספרגר, פיגור ותסמונת דאון (15% ציינו זאת). במחקר השתתפו 363 מנהלי בתי ספר ו-302 הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. יצוין, כי ההורים אותרו לרוב על ידי ארגוני הורים ולכן יש להניח כי הם מעורבים יותר מהממוצע. נקודה זו מחריפה את ממצאי המחקר.

ועוד עולה מהמחקר, כי קיימת התייחסות המדירה הורים מנקודות החלטה מהותיות באשר לילדם: פחות משליש מההורים ציינו, כי קיבלו הדרכה או ייעוץ בנושאים הקשורים לשילוב במהלך השתלבות הילד בבית הספר. רק 17% ממנהלי המתי"אות ציינו, כי ההורים משפיעים בפועל על קבלת ההחלטות בנוגע לילדם בוועדות השילוב, ורק כ-55% מהמנהלים ציינו עובדה זו.

כ-66% ממנהלי המתי"אות וממנהלי בתי הספר ציינו, כי הורים כמעט שאינם מעורבים בגיבוש תכנית חינוכית יחידנית (תח"י) עבור ילדם. הדבר נובע מהתפיסה הרווחת, שהורים אינם נחשבים לחלק מתהליך קביעת התכנית החינוכית.

הדרת הורים ותקשורת לקויה בין משרד החינוך להורים עולות ממחקר נוסף בנושא "קשרי משפחה - מסגרת חינוך בגיל הרך"(האקדמיה הלאומית למדעים, 2011). המחקר מלמד, כי שיתוף פעולה בין מערכת החינוך למשפחה תורם לעיצוב נתיב התפתחותי המפתח יכולות אקדמיות, חברתיות ורגשיות אצל הילד ותורם להשתלבותו במערכת החינוך ובחברה, ואילו חוסר שיתוף פעולה ועימותים פוגעים בהסתגלות הילדים ובחינוך.

נקודת חיכוך משמעותית, שההורים ציינו, היא שגורלה של השותפות תלוי במנהל בית ספר. כלומר, קיימת תחושה בקרב ההורים, שהשילוב הוא גחמה של המנהל ולא חלק מובנה במערכת החינוך.

נקודות נוספות שעלו במחקר: מחנכות חסרות כישורים והכשרה והיעדר שותפות בוועדות ההשמה. כתוצאה מכל אלה, ההורים מרגישים חלשים בתוך המערכת.

המחקר קובע, כי הורים לילדים עם צרכים מיוחדים בישראל נמצאים מדי שנה במצב של חוסר ודאות מוחלט לגבי שיבוץ ילדיהם למסגרות החינוכיות, סוג התמיכות והסיוע, ומשתנים רבים אחרים, שיש בהם לחרוץ את גורל ילדיהם. גם הילדים עצמם אינם יודעים עד הרגע האחרון מי תהיה הסייעת שתלווה אותם ואין היכרות מוקדמת שתוכל לתרום להצלחת עבודת השילוב וליצירת שיתוף פעולה.

המלצות נוספות המופיעות במחקר זה הן:

·         בבסיס לכל תכנית עבודה עם הורים במערכת החינוך חייבת להיות הכרה המכבדת את העובדה, כי ההורים ממלאים וימשיכו למלא את התפקיד המרכזי בכל הקשור לתהליכי החינוך של ילדיהם והטיפול בהם.

·         יש להקים יחידה חדשה במשרד החינוך לנושא קשרי משפחה - מסגרת חינוך, שתהיה כפופה ישירות למנכ"ל המשרד. באחריות היחידה החדשה להתוות מדיניות בנושא המעורבות והשותפות של המשפחה במעשה החינוכי, וכן לתאם ולארגן את מערך העבודה של המשרד בנושא הזה.

·         לעגן בחקיקה הליכים שיסדירו מסירת מידע להורים, מפגשים שוטפים ביניהם לבין מערכת החינוך, שיתוף הורים בהחלטות מרכזיות הנוגעות לילד, תפקידה ודרכי פעילותה של נציגות ההורים בישראל.

·         לפרסם חוזר מנכ"ל חדש בנושא "קשר עם הורים", שיתבסס על החלטות אלו.

·         על משרד החינוך להגדיר ולהבנות את תפקידו של האחראי על הקשר עם המשפחה, שיתאם גם בין הצוות החינוכי והטיפולי בבית הספר לבין המשפחה.

גם במקרים, שבהם ההנגשה היא פיזית בלבד, ישנה "גרירת רגליים" של המערכות ביישום ההנגשה: דוח נציב תלונות הציבור של משרד מבקר המדינה לשנת 2011 (תלונה 51, עמוד 289) מגולל תלונה של משפחה, שבה בן עם נכות קשה בפלג גופו התחתון. במשך שנים ביקשה המשפחה מהרשות המקומית להנגיש את בית הספר היסודי, שבו עתיד היה הבן ללמוד, ולאחר מכן אף למד בו בפועל, ובכלל זה להתקין מעלית. אולם, אף שכבר בשנת 2007 הקצה משרד החינוך לרשות המקומית 216,000 ₪ למימון בנייתה של המעלית, התעכבה ההתקנה בשל סחבת קשה. רק בעקבות התערבות הנציבות ומעקב עיקש שהיא קיימה הותקנה בסופו של דבר המעלית.

 

 מסמך הרקע: שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בבתי ספר רגילים: קידום השילוב ויצירת תרבות בית ספרית משלבת (ברוקדייל, 2013) מדגיש את הביסוס המחקרי לכך, שלשילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים יש השפעות חינוכיות וחברתיות חיוביות על הילדים המשלבים. המסמך מחדד את הצורך ביצירת תרבות בית ספרית מכילה כתנאי הכרחי לשילוב. חלק מהצעדים המעשיים המוצעים כוללים:

·         מינוי רכז לצרכים מיוחדים.

·         מענה על הצרכים הפרטניים של כלל התלמידים בבית הספר.

·         הקטנת מספר התלמידים בכיתה.

·         דרכי הוראה מותאמות לכיתות משולבות.

 

מה קורה בעולם?

בשנות ה-70 של המאה הקודמת נכנס המונח Mainstreaming למערכות החינוך בעולם, לפיו יש ילדים שיכולים ללמוד בחינוך רגיל, למרות צרכיהם המיוחדים, וזאת לאחר התאמות קטנות. בשנים האחרונות נכנס למערכת החינוך העולמית המונחInclusion , המבטא תפיסת עולם לפיה בית הספר הוא זה שצריך להשתנות על מנת להתאים לכל סוגי הילדים.

כיום, במרבית ארצות אירופה, בארצות הברית ובקנדה, החינוך המיוחד נשמר אך ורק למקרים יוצאי דופן. ילדים עם צרכים מיוחדים לומדים ברובם בתוך מערכת החינוך הרגיל. ישנן מדינות, כדוגמת איטליה, שם כלל אין מערכת נפרדת לחינוך מיוחד (חגית גור-זיו, סמינר הקיבוצים, שיחה בע"פ).

הפער בין ההורים לבין מערכת החינוך נובע מפרשנות שונה של המילה: 'הכלה'. ההורים רוציםInclusion - הילד הוא אמנם עם צרכים מיוחדים, אבל זכותו להיות חלק מהחברה הרגילה ולכן בית הספר צריך להתאים לילדים עם הצרכים המיוחדים. משרד החינוך מפרש את ההכלה כ-Mainstreaming. הילד מקבל סיוע, אבל הוא צריך להתאים את עצמו לבית הספר, לכן נוצר המונח 'בר-שילוב'. בהכלה אמיתית אין מושג כזה. כל ילד עם צרכים מיוחדים הוא בר-שילוב (חגית גור זיו, סמינר הקיבוצים).

בהחלטת האסיפה הכללית של ארגון יוניסף משנת 1993 ישנה התייחסות נרחבת לנושא חינוך ילדים עם צרכים מיוחדים (1993 ,Assembly resolution 48/49).

עמדת יוניסף היא, כי ילדים עם צרכים מיוחדים צריכים ללמוד יחד עם ילדים "רגילים" מאותה קהילה. עליהם לקבל את התמיכות הנדרשות בתוך מערכת החינוך הכללית באופן שוטף ועל ידי מורים מיומנים, כדי לאפשר הכלה מלאה. יש לאפשר, למשל, למידה של כתב ברייל בכיתה, תקשורת חליפית, ועוד ולפעול לתמיכה חברתית מצד התלמידים בכיתה.

בעדכון של יוניסף מה-6 בפברואר 2013 נמסר, כי מדיניות מתקדמת לגבי חינוך מכיל יצרה שינויים חיוביים בחייהם של ילדים עם צרכים מיוחדים במרכז אירופה, מזרח אירופה ומרכז אסיה והעלתה את איכות ההוראה וההישגים האקדמיים גם עבור הילדים ה"רגילים" בבתי הספר. זאת, בנוסף לשיפור האקלים החברתי בכיתות.

כמה זה עולה לחודש?

הפער בין השירותים הניתנים על ידי משרד החינוך במסגרת השילוב לבין הצרכים, כפי שמתארים ההורים, גורם לנטל כלכלי על כתפי ההורים, שנאלצים לממן חלק ניכר מהטיפולים מכיסם. להלן הערכת עלויות:

·         פסיכולוגית: 1,200 ₪

·         קלינאית תקשורת: בין 1,000 ₪ ל-300 (תלוי אם הטיפול ניתן דרך קופת חולים או באופן פרטי).

·         ריפוי בעיסוק: בין 1,000 ₪ ל-300 (תלוי אם הטיפול ניתן דרך קופת חולים או באופן פרטי).

·         הוצאות נוספות: כמו למשל, קבוצה חברתית, קבוצה לכישורי חיים: בין 300 ל-600 ₪.

 


  • Sponsores By:
  • בינת מערכות תוכנה
  • אינטרנט בינת
  • GoLinks
  • Davit
  • קרן
  • קרן